<h1>ספר משפטי שבועות לרב האי גאון — חלק ב'</h1>
<h2>דף מח:</h2>
השער התשיעי. הנפרע מנכסים משועבדים, והוא הנפרע מנכסי בעל חובו אחרי שיצאו הנכסים מידו של לווה. ואם הוא מלוה בעדים אינו יכול ליפרע מן הלקוחות, אבל אם היא מלוה בשטר ובעת שלוה היה לו ללווה קרקעות ומכרן אחרי כן, הדין שיטרוף המלוה מן הלקוחות הקרקע והלקוחות ישובו אל המוכר ויקחו הדמים שנתנו לו בקניית הקרקע. ואם המלוה היא בכתב יד בלי עדים, גובה מנכסים בני חורין, כמו שאמרו [ב"ב קע"ה ע"א] המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים על ידי עדים גובה מנכסים בני חורין, הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין. ובזה הדין ג' תנאים, הא' אינו טורף ממשועבדים אלא אם אינו מוצא בני חורין, כמ"ש [גיטין מ"ח ע"ב] אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין, הב' אינו נפרע אלא מן הלוקח האחרון שיכול כל א' לומר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו, והג' הבא [לגבות] מן הלקוחות נשבע ונוטל ואעפ"י שמודה הלווה, שחיישינן שמא קנונייא עשו המלוה והלוה, כדתנן [כתובות פ"ז ע"א] מנכסים משועבדים כיצד מכר נכסיו לאחרים והיא נפרעת מן הלקוחות לא תיפרע אלא בשבועה, וכן מי שהקדיש כל נכסיו ואחר כך הודה שאני חייב לפ' כך וכך נשבע הבעל חוב ונוטל, אבל אם המקדיש הודה בעת מותו שכך וכך אני חייב לפלוני או זה הדבר לפלוני הוא נוטל בלא שבועה, כדתנן [שבועות ל"ח ע"ב] אבל נשבעין לקטן ולהקדש ופי' בגמ' [שם מ"ב ע"א] להפרע מנכסי הקדש, ואמרו [ב"ב קע"ד ע"ב] א"ר הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן שאין אדם עושה קנונייא על ההקדש, ומסקנא הני מילי שכיב מרע שאין אדם חוטא ולא לו אבל בריא חיישינן.
<h2>דף נ.</h2>
השער העשירי. הנפרע מנכסי יתומים, והוא כגון אדם שהוציא שטר חוב על היתומים ורוצה להיפרע אינו נפרע אלא בשבועה, כמ"ש [שבועות מ"ב ע"ב] הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה. ולא כל הנפרע מנכסי יתומים לא יתכן לו ליפרע אלא בשבועה שבזה הדין יש לו פנים הרבה הנפרעים מנכסי יתומים ליפרע בלא שבועה. והנני מפרשם. האחד הקובע בחובו זמן לחבירו לפורעו ומת הלוה בתוך הזמן גובה מן היתומים בלא שבועה, כמ"ש [ב"ב ה' ע"ב] א"ר שמעון בן לקיש הקובע זמן לחבירו לפורעו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן ולואי שיפרענו בזמנו, ואמר אחרי כן מר בר רב אשי עביד כרשב"ל, והלכתא כרשב"ל ואפילו מיתמי, ואע"ג דאמר מר הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ה"מ לאחר זמנו אבל בתוך זמנו חזקה לא עביד אינש דפרע בגו זמניה. והשני כגון ראובן שהוציא שטר חוב על שמעון וכפר שמעון על השטר ומת ואח"כ קיים ראובן השטר חוב, גובה מיתמי שמעון בלא שבועה, או אם אמרו היתומים שאבינו אמר לנו שזה השטר זיוף הוא וקיימו המלוה גובה מן היתומים בלא שבועה, כמ"ש [כתובות פ"ח ע"ב] א"ר זריקא אמר ר' יהודה לא שנו אלא שאמרו יתומים אמר לנו אבא לויתי ופרעתי אבל אם אמרו אמר לנו אבא לא לויתי נפרעין מהם בלא שבועה שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי. והשלישי אם צוה הלוה תנו לפלוני שיפרע המלוה חובו ואחרי כן אמרו היורשין שחזר אבינו ואמר לנו פרעתיו אינן נאמנין, כמ"ש [ב"ב קע"ה ע"א] שכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני ואמרו היתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי אין נאמנין דאי לאו דהוה דכיר שפיר לא הוה פסיק ליה למילתא ואמר הבו ליה, אבל אם לא צוה תנו לו אלא אמר לפלוני עלי כך וכך ואמרו יתומים חזר ואמר לנו פרעתיו נאמנין אם ישבעו לו על כך, כמ"ש [שם] אמר רבא שכיב מרע שאמר מנה לפ' בידי ואמרו היתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיו נאמנין דכיון דלא פסקה למילתא איכא למימר דלבתר הכי אידכר בשער ראשון נוטל בלא שבועה כצוואת הלוה. השנית אם לא יאמרו היורשים שחזר בהודאתו גם זה נוטל בלא שבועה. השלישית אם יודו היורשין כמו שיודעין בזה החוב שאינו פרוע נוטל בלא שבועה. הרביעית אם נתבע הלוה בב"ד בפירעון שטר זה ונתחייב ולא פרע ושימתוהו ב"ד ומת בשמתא נוטל בלא שבועה בזה, כאשר דקדקו הקדמונים [שם קע"ד ע"ב] מאי בינייהו איכא בינייהו שחייב מודה אי נמי דשמתוהו ומית בשמתיה, שלחו מתם שמתוהו ומית בשמתיה הילכתא כר"ה בריה דר' יהושע דלא צריך שבועה. (וה"ה) [והה'] כגון שייחד שדה או בית וכדומה להם לאשתו בד' גבולים להיפרע כתובתה ממנו אחרי מותו נפרעת מהם בלא שבועה, כמ"ש [כתובות נ"ה ע"א] ייחד לה ארעא בד' מצרני גבייא בלא שבועה. הו' אם יהיו נכסי הכתובה נמצאים בעינם, או אם ידוע שאלו הנכסים בעלה חילפם ואלו נכנסו במקום אלו נוטלתן בלא שבועה, כמ"ש [שם] מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה, ליתנהו בעינייהו פומבדיתאי אמרי בלא שבועה בני מתא מחסיא אמרו בשבועה והילכתא בלא שבועה. וראוי לידע שמי שאין לו שטר ולא קניין על המת אלא מלוה בעדות ברורה בלבד גובה מן היורשין ובשבועה ואין צריך שטר, כמ"ש [קדושין י"ג ע"ב] רב ושמואל דאמרי תרווייהו מלוה על פה גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות, גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לווין ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא, וזה אחר כמה תנאים ודרכים, ואין זה מקום ביאורם.
